על הקשר שבין מגילת רות לבין חג השבועות.

אחרי תפילת שחרית נוהגים לקרוא בחג השבועות את "מגילת רות". נשאלת השאלה מדוע אנו קוראים את מגילת רות, שמתארת את סיפורה של גיורת מואבייה, דווקא בחג השבועות.להלן מספר הסברים:1.רות היוותה דוגמא לקבלת התורה - חג השבועות מנציח את קבלת התורה על ידי העם היהודי ומגילת רות מתארת את קבלת התורה על ידי אדם יחיד, באמצעות מעשה התגיירות. אפשר לומר, שבמעמד הר סיני כולנו "התגיירנו". סיפורה של רות מהווה לנו תזכורת, שאנחנו יהודים רק הודות למעשה האישי שלנו בקבלת התורה. כל מי שקורא את סיפורה של רות, מתרשם מאוד מעצמת ההקרבה שלה הבאה לידי ביטוי בקטע המפורסם, המתאר את סרבנותה העיקשת של רות להיפרד מנעמי: "ותאמר רות, "... כי אל אשר תלכי - אלך, ובאשר תליני - אלין, עמך - עמי, ואלוקיך - אלוקי. באשר תמותי - אמות, ושם אקבר. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף. כי המוות יפריד ביני ובינך ." 2. ל"מגילת רות" קשר רב עם דוד המלך, אשר לפי המסורת נולד בעצרת ואף נפטר בעצרת (חג השבועות) והוא צאצא של רות ("ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד" - דוד היה נכדו של עובד ונינו של בועז). 3. העלילה במגילת רות היא בתקופת "תחילת קציר שעורים" ובין זמן הקציר, החל בחג השבועות, כמו שמסופר בפתיחת מגילת רות: "והמה (רות ונעמי) באו בית לחם בתחילת קציר שעורים". מרבית האירועים במגילה מתרחשים בשדה או בגורן: רות מלקטת בשדה, בועז פוגש את רות בשדה, רות באה אל הגורן של בועז. כך, הרקע החקלאי של הסיפור במגילת רות הולם את האופי החקלאי של חג השבועות – חג הקציר .4. התורה היא תורת חסד וגם מגילת רות תוכנה חסד. קריאת מגילת רות ביום מתן תורה, באה לרמוז לכל אדם, שתורה בלבד בלי גמילות חסדים, אין בה די.

חג שבועות שמח

עוד על ל"ג בעומר רבי יהודה בן בבא ורשב"י

עוד על: ל"ג בעומר, רבי יהודה בן בבא ורבי שמעון בר יוחאי

רק אתמול שלשום חגגנו את ל"ג בעומר מי מסביב למדורות, מי במנגלים ומי בביקור במירון שם נמצאת חלקת הקבר של רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר.
רבי שמעון בר יוחאי ( רשב"י ) נולד לאחר שנים רבות של עקרות ושמו נקרא שמעון כי הקב"ה שמע את תפילותיה של אימו שרה.
רבי שמעון בר יוחאי היה מתלמידיו של רבי יהודה בן בבא, שלימדו ביחד עם ארבעה תלמידים נוספים במקום נסתר (באזור שפרעם) מן הרומאים שאסרו הסמכת רבנים. הרומאים גילו זאת ושלחו חיילים במטרה להרוג אותם. רבי יהודה בן בבא הצליח להבריח את תלמידיו מבעוד מועד, אך הוא עצמו נתפס ונרצח ע"י הרומאים.
הרשב"י , שנגזר עליו גזר דין מוות ע"י הרומאים , התחבא במשך 13 שנים מחייו עם בנו אלעזר במערה, ושם עסקו בלימוד התורה וסודותיה.
לפני פטירתו גילה רבי שמעון את סודות 'תורת הקבלה' לתלמידיו, שכתבו את הדברים בספר 'הזוהר' - שמשמש עד היום כספר היסוד ל 'תורת הקבלה' היהודית.
תאריך פטירתו: יום ל"ג בעומר, י"ח באייר, בשנת ג' אלפים תתק"כ (בשנת 160 לסה"נ).
יום פטירה אינו יום בו חוגגים. נשאלת אם כן השאלה, מדוע אנו חוגגים את יום פטירתו של הרשב"י?

אשמח לשמוע תגובות.

פרקי אבות דרך ארץ ומה שבין אדם לחברו

פרקי אבות
התקופה, שהחלה בחג הפסח ועד יום העצמאות התאפיינה ביציאה מעבדות לחירות, שואה, גבורה ותקומה , הסתיימה לה והנה אנו חוזרים לשיגרה ( מלבד השביתה באו"פ שנקווה שתסתיים במהרה). בימים רגילים, אנו לא תמיד עושים חשבון נפש ושוכחים מנושאים חשובים כגון: דרך ארץ והיחסים שבין אדם לחברו.
יש הקוראים בתקופת העומר פרקי אבות (משנה בסדר נזיקין העוסקת בענייני מוסר והנהגת האדם, הנקראת גם "מסכת אבות"). מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה (התנאים) ומטרתה ללמדנו מוסר ודרך ארץ, הבאים לידי ביטוי בהשקפת עולמם של כל אחד ואחד מהתנאים המוזכרים בה. אנו יכולים למצוא פתגמים ידועים כגון: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך... "(רבי אליעזר), "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך ... "(רבי יוסי), עשה תורתך קבע. "אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (שמאי), "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" ...(רבי חנינא בן דוסא), "הוי מקדים בשלום כל אדם..." (רבי מתיא בן חרש) ועוד.
להלן דוגמא טובה העוסקת בדרך בה צריך האדם לדבוק לעומת הדרך ממנה עליו להתרחק:
"רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה , ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, מעין המתגבר. הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הרקנוס בכף שניה; מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הרקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.
אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."

נשאלת השאלה מדוע ראה אבא שאול את דברי אלעזר ככוללים את דברי החכמים האחרים? הנכם מוזמנים להעלות רעיונות.