פרקי אבות
התקופה, שהחלה בחג הפסח ועד יום העצמאות התאפיינה ביציאה מעבדות לחירות, שואה, גבורה ותקומה , הסתיימה לה והנה אנו חוזרים לשיגרה ( מלבד השביתה באו"פ שנקווה שתסתיים במהרה). בימים רגילים, אנו לא תמיד עושים חשבון נפש ושוכחים מנושאים חשובים כגון: דרך ארץ והיחסים שבין אדם לחברו.
יש הקוראים בתקופת העומר פרקי אבות (משנה בסדר נזיקין העוסקת בענייני מוסר והנהגת האדם, הנקראת גם "מסכת אבות"). מסכת אבות בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה (התנאים) ומטרתה ללמדנו מוסר ודרך ארץ, הבאים לידי ביטוי בהשקפת עולמם של כל אחד ואחד מהתנאים המוזכרים בה. אנו יכולים למצוא פתגמים ידועים כגון: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך... "(רבי אליעזר), "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך ... "(רבי יוסי), עשה תורתך קבע. "אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (שמאי), "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" ...(רבי חנינא בן דוסא), "הוי מקדים בשלום כל אדם..." (רבי מתיא בן חרש) ועוד.
להלן דוגמא טובה העוסקת בדרך בה צריך האדם לדבוק לעומת הדרך ממנה עליו להתרחק:
"רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה , ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, מעין המתגבר. הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הרקנוס בכף שניה; מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הרקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.
אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע. רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."
נשאלת השאלה מדוע ראה אבא שאול את דברי אלעזר ככוללים את דברי החכמים האחרים? הנכם מוזמנים להעלות רעיונות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שלום שם טוב
השבמחקבחשיבה על שאלתך ערכתי מעין חיפוש קצר - שהרי אין ידיעותי כידיעותיך.
מצאתי כי יש באותו הפרק אמירה אחרת של רבי: "צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם".
האם יש הבדל ההיגדים אלו?
מהי דרך ישרה לעומת דרך טובה?
ואכן, מצאתי בכתובים הגדרות מעניינות וטובות, שעיקרן הן התפקיד של הלב בכל הסיפור - אותו לב שנמצא מוסתר בתוך גופינו שתפקידו הפיזי הינו משאבה בלבד, נושא על עצמו תפקיד רוחני ונפשי גדול מאוד. על האדם לפתוח את לבבו ולהכיל בתוכו את בני האדם אשר סביבו על כל מעשיהם ותכונותיהם ורק כך יוכל להיטיב עם הסביבה ולהשפיע עליה טוב.
ולעיניין הדרך הישרה - זו הדרך הפותחת את הלב בפני שונויות בבני האדם, מקבלת את כולם ולא מסתכלת על הנקודה הבאה ומחפשת את הדרך הקצרה אליה (כי בין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד...).
ועל כך נאמר: "בינת הלב".